גלוקגון: מה זה, מתי משתמשים ואיך מטפלים בהיפו חמור?

מהו גלוקגון?

גלוקגון הוא הורמון שהגוף מייצר באופן טבעי, ותפקיד מרכזי שלו הוא לעזור להעלות את רמת הגלוקוז בדם כאשר היא יורדת. בטיפול חירום בסוכרת משתמשים בתכשיר גלוקגון כדי לגרום לכבד לשחרר גלוקוז מאוחסן לזרם הדם. זו הסיבה שהוא שונה לחלוטין מאינסולין: אינסולין מוריד את רמת הסוכר, ואילו גלוקגון נועד במצב חירום להעלות אותה.

אצל אדם עם סוכרת סוג 1, גלוקגון אינו מיועד לכל אירוע קטן של סוכר נמוך. אם האדם בהכרה, מסוגל לבלוע ויכול לטפל בעצמו, בדרך כלל מתחילים בפחמימה מהירה בהתאם לתוכנית האישית. גלוקגון נכנס לתמונה כאשר האדם אינו מסוגל לאכול או לשתות בבטחה, כאשר המצב הקוגניטיבי נפגע מאוד, כאשר הוא מאבד הכרה, מפרכס או כאשר נדרשת עזרה משמעותית מאדם אחר. לכן כדאי לחשוב על גלוקגון כחלק מערך החירום הקבוע של המשפחה ולא כפתרון יומיומי להיפו רגיל.

מתי משתמשים בגלוקגון?

ההחלטה להשתמש בגלוקגון קשורה בראש ובראשונה למצב האדם ולא רק למספר שמופיע בחיישן או בגלוקומטר. היפוגליקמיה חמורה מוגדרת כאירוע שבו האדם זקוק לעזרת אדם אחר כדי לטפל בירידת הסוכר. אדם יכול להיות מבולבל מאוד, לא להגיב כרגיל, לא להיות מסוגל לבלוע, לאבד הכרה או לסבול מפרכוס. במצבים כאלה אין לנסות להכניס לפה מזון, שתייה, סוכר או ג׳ל, משום שקיים סיכון לחנק.

הנחיות ADA ממליצות שלאנשים שמטופלים באינסולין או נמצאים בסיכון משמעותי להיפוגליקמיה תהיה גישה לגלוקגון, ושבני משפחה, מטפלים, צוותי בית ספר ואנשים קרובים ילמדו היכן הוא נמצא ואיך להשתמש בו. אם יש ספק האם מדובר במצב חמור, פועלים לפי תוכנית החירום שקבע הצוות המטפל. לאחר שימוש בגלוקגון יש להזעיק עזרה רפואית בהתאם להנחיות שניתנו למטופל ולמצבו בפועל.

אילו סוגי גלוקגון קיימים?

בעבר גלוקגון הגיע בעיקר כערכת אבקה ונוזל שהיה צורך לערבב בזמן האירוע. כיום קיימים גם תכשירים מוכנים לשימוש, ובהם תרסיס לאף ועטים או מזרקים מוכנים מראש. מבחינת אדם שאינו איש צוות רפואי, היתרון הגדול של תכשיר מוכן הוא פחות שלבים בזמן לחץ. באירוע חירום אמיתי, פשטות יכולה להיות חשובה מאוד.

הבחירה בתכשיר מסוים נעשית עם צוות הסוכרת ובהתאם לגיל, לזמינות, לכיסוי הביטוחי ולהעדפות המשפחה. אין משמעות לכך שבבית יש גלוקגון אם אף אחד לא יודע לזהות אותו, לפתוח אותו ולהשתמש בו. לכן כאשר מקבלים מרשם חדש, כדאי שכל מי שעשוי להימצא עם האדם בזמן חירום יעבור על ההוראות. מומלץ גם לבדוק מדי פעם את תאריך התפוגה ואת תנאי האחסון הרשומים על המוצר הספציפי.

איך גלוקגון פועל בגוף?

הכבד אוגר חלק מהגלוקוז בצורת גליקוגן. כאשר גלוקגון מגיע למחזור הדם הוא מאותת לכבד לפרק חלק מהמאגר ולשחרר גלוקוז. העלייה אינה מיידית באותה שנייה, ולכן מי שנותן גלוקגון צריך להישאר עם האדם ולעקוב אחר תגובתו. חשוב גם לזכור שהתגובה יכולה להשתנות מאדם לאדם ומאירוע לאירוע.

גלוקגון אינו מחליף מניעה של היפוגליקמיה ואינו אומר שאפשר להתעלם מאירועים חוזרים. אם נדרש גלוקגון, זהו סימן שצריך לבחון את תוכנית הטיפול, את מינוני האינסולין, פעילות גופנית, זמני ארוחות, שתיית אלכוהול אצל מבוגרים, מחלה או כל גורם אחר שיכול היה לתרום. לעיתים האירוע הוא חריג חד־פעמי, ולעיתים הוא חושף דפוס שדורש התאמה מקצועית.

מה בן משפחה או מטפל צריך לדעת מראש?

הזמן ללמוד גלוקגון הוא לא בזמן שמישהו שוכב מחוסר הכרה. כדאי להחליט מראש היכן הגלוקגון נמצא, מי יודע להשתמש בו ומה סדר הפעולות במקרה חירום. אם מדובר בילד, אותם עקרונות צריכים להיות מוכרים גם לסבים, בייביסיטר, מאמנים, מדריכים וצוות בית הספר. אדם שמכיר את הילד היטב אינו בהכרח יודע מה לעשות בסוכרת אם מעולם לא קיבל הסבר ברור.

בתיק החירום רצוי לשמור גלוקגון בתוקף, מקור לפחמימה מהירה, אמצעי גיבוי למדידת סוכר, פרטי קשר ותוכנית קצרה שניתן להבין גם תחת לחץ. יש לוודא שהציוד נגיש ולא נעול במקום שאי אפשר להגיע אליו במהירות. כדאי לתרגל מדי פעם באמצעות מכשיר הדגמה או הוראות היצרן, כדי שהפעולה בזמן אמת תהיה מוכרת ככל האפשר.

מה עושים אחרי מתן גלוקגון?

אחרי מתן גלוקגון נשארים עם האדם ופועלים לפי הוראות המוצר ותוכנית החירום. אם האדם מחוסר הכרה, נהוג להשכיב אותו על הצד כדי להפחית סיכון לחנק במקרה של הקאה. כאשר הוא חוזר להכרה ומסוגל לבלוע בבטחה, תוכנית הטיפול עשויה לכלול פחמימה מהירה ובהמשך מזון שמסייע לשמור על רמת הסוכר, אך יש לפעול לפי ההנחיות האישיות.

אירוע חמור מצדיק דיווח לצוות הסוכרת. חשוב לא רק לתעד את המספר הנמוך אלא גם את השעה, מה נאכל, כמה אינסולין היה פעיל, האם הייתה פעילות גופנית, האם היו תסמינים וכיצד האדם הגיב. המידע הזה יכול לעזור לזהות מה השתבש ולצמצם את הסיכון לאירוע נוסף. אין לבצע שינוי משמעותי במינוני אינסולין רק מתוך מסקנה עצמית מהאירוע.

אחסון, תוקף ונגישות

גלוקגון צריך להיות זמין בזמן אמת, ולכן ניהול הציוד חשוב לא פחות מהמרשם. לכל תכשיר יש הוראות אחסון ותוקף משלו, ולכן בודקים את העלון ואת הוראות היצרן. כדאי לקבוע תזכורת תקופתית לבדיקת תאריך התפוגה, ובמשפחה עם כמה מקומות קבועים — בית, בית ספר, תיק ספורט או בית של הורה נוסף — לנהל רשימה של כל הערכות.

חשוב גם לאחסן בצורה שמבוגר אחראי יכול למצוא מיד. אין תועלת בערכת חירום שנמצאת בתחתית ארון שאיש מלבד ההורה אינו מכיר. מצד שני, יש לשמור את התרופה בהתאם להוראות ובמקום בטוח. אם נוסעים לחו״ל או יוצאים לטיול, בודקים מראש מה נדרש מבחינת אחסון ונושאים את הגלוקגון יחד עם שאר ציוד הסוכרת ולא במזוודה שאינה נגישה.

גלוקגון אצל ילדים ובבית הספר

עבור ילד עם סוכרת סוג 1, גלוקגון הוא חלק מתוכנית הבטיחות של המסגרת. הצוות הרלוונטי צריך לדעת לזהות היפוגליקמיה חמורה, לדעת שאין לתת אוכל או שתייה לילד שאינו יכול לבלוע בבטחה, לדעת היכן הגלוקגון נמצא ומי הוכשר להשתמש בו. בנוסף, יש חשיבות לתוכנית ברורה לימי ספורט, טיולים, הסעות, חוגים ופעילויות מחוץ לכיתה.

הנחיות ADA מדגישות שבית ספר צריך לעבוד לפי תוכנית רפואית אישית ושאנשי צוות מתאימים צריכים להיות מסוגלים להגיב למצבי חירום. בישראל נהלי המסגרת והסמכויות יכולים להיות שונים, ולכן יש לתאם את ההיערכות עם צוות הסוכרת ועם בית הספר עצמו. המטרה אינה להפוך את הילד לחריג, אלא לוודא שהסביבה יודעת לתת מענה מהיר ובטוח בלי לעכב השתתפות רגילה בלימודים ובפעילויות.

טעויות נפוצות שכדאי למנוע

טעות נפוצה היא לחשוב שגלוקגון מיועד רק למצב של חוסר הכרה מוחלט. בפועל היפוגליקמיה חמורה יכולה לכלול גם בלבול משמעותי או מצב שבו האדם אינו מסוגל לטפל בעצמו. טעות נוספת היא להחזיק גלוקגון אך לא לעדכן את האנשים הקרובים. קיימת גם טעות מסוכנת של ניסיון לתת שתייה או מזון לאדם שאינו מסוגל לבלוע.

עוד נקודה היא בלבול בין אינסולין לגלוקגון. בזמן היפוגליקמיה חמורה אין לתת אינסולין כדי “לתקן” את המצב; גלוקגון הוא הטיפול שמטרתו להעלות את הסוכר. לבסוף, לא כדאי להסתפק בטיפול באירוע ולשכוח ממנו. אירוע חמור הוא מידע קליני חשוב. תיעוד, שיחה עם צוות הסוכרת ובדיקה של דפוסי לילה, ספורט, ארוחות ואינסולין יכולים להפוך את האירוע להזדמנות למנוע את הבא.